לא אחת עולה השאלה האם יש דיי במערך האיכות והמקצועיות המוכר לנו בישראל בכל הנוגע לביצוע עבודות ריתוך, ובכלל זה בהתייחס להליך אישורם של רתכים/רתכים מפעילים, לצורך באישור מוקדם של תהליך הריתוך ותיקופו, לצורך במעורבותו של מפקח ריתוך מוסמך המחזיק בתעודת הסמכה בתוקף, ובהתייחס לשאלה האם יש לחייב ביצוע בדיקות ריתוכים באמצעות בדיקות לא הורסות (NDT) מחד, או בדיקות מכאניות (הורסות), מאידך.

עוד עולה ומזדקרת בפנינו השאלה- האם המערך הקיים כיום בישראל בתחום הריתוך מחייב עליית מדרגה ושדרוג מחד והכפפתו לכללים רגולטורים מחייבים, מאידך? מדובר בכללים  שיש בהם כדי להבטיח שלא תבוצע עבודת ריתוך, בשלב כלשהו מבין אלה המאפיינים אותה, אלא אם כן מולאו כל התנאים המקדימים, אלה שבמהלך ביצוע הריתוך ואלה שלאחריו. בד בבד עולה שאלה נוגדת- האם בעשותנו כן אנו מושכים את החבל יתר על המידה ושואפים למעשה למצב את תחום הריתוך גבוה מדי בהשוואה לקיים בארה"ב ובאירופה או אולי אנו מצויים נמוך מדי יחסית אליהן, כך, שיש מקום לנקוט בהליך מתאים, כאמור לעיל, ובכך להבטיח את שלמות התהליך בדומה לקיים בארצות המערב?

בטרם ניתן מענה לשאלות האמורות ראוי וחשוב להקדים ולתאר את המערך המופעל בישראל כיום, וזאת תוך שימת לב לקיים בארצות המערב. לדידי, ניתוחם של הפערים, אם ישנם, יאפשר לנו להתמודד נכון יותר עם הרמה הקיימת ולהחליט, בצורה מושכלת, האם יש מקום לשדרוג הקיים ולקביעתם של כללים רגולטורים מחייבים בהתאם, אם בכלל.
בצמוד לאמור יש לזכור, כי אנו חיים במציאות רבת שנים אשר בה תרבות הסמוך היא זו השולטת בחלק ניכר מהפרויקטים בארץ, גדולים וקטנים כאחד, דבר, המביא לצערנו הרב לאסונות וכשלים שעל חלקם אנו שומעים ורבים אחרים אשר נותרו עדין בגדר חסויים ונעלמים מעיני ומאוזני הציבור. זו העת להלחם בתרבות הסמוך והרשלנות הפושעת בחיינו.

לדעתי אותם כשלים, להם היינו עדים בשנים האחרונות, החלו עוד קודם לכן, עוד בטרם התרחשו האירועים עצמם. מדובר בכשלים שהחלו אצל הגורם שאחראי לנושא. בזה המגבש מכרזים, בזה ה"בודק" את ההצעות, בזה הבוחר את ההצעה הזולה תוך שהוא אינו נותן משקל נכון לאיכות, לבטיחות ולאמינות מחד, ולא בודק ולא עוקב אחר יישומו של הפרויקט, מאידך. הדבר מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה, כי הוועדה הלאומית לריתוך הופיעה בפני ועדת החקירה אחר אסון ורסאי, הדגישה בפני חברי הוועדה את הפערים הקיימים בישראל בתחום הריתוך בין הרצוי למצוי וכיצד ניתן לסגור על פערים אלה. למרבה הצער מידע מקצועי וחשוב זה לא  "נפל" על אוזניים קשובות.

לא זו אף זו, בהתייחס להסמכתם של רתכים לביצוע עבודות ריתוך, לא אגזים אם אומר שאנו חיים בתאטרון האבסורד. מחד, תעשיית המתכת בישראל זועקת לרתכים אך מאידך לא נעשה מספיק לספק צורך כה חשוב זה. המצב בארץ בנושא הסמכת כוח אדם מקצועי בתחום הריתוך מצוי בשפל. עבודות הריתוך בישראל לא מוגדרות כמקצוע ובטח שלא כזה המחייב הסמכה, וזאת למרות ההשפעה המובהקת שלהן על בטיחות האדם והסביבה. התוצאה הינה, כי במסגרת עבודות ריתוך רבות אנו נתקלים ב"רתכים" שלא נבחנו כלל ולפיכך גם לא אושרו לביצוע עבודות ריתוך שלהן יועדו ובמקרים חמורים יותר מדובר ברתכים שלא עמדו במצופה מהם וכשלו במבחן ההסמכה, דבר, שבאופן מפתיע (או שלא) לא מונע מהם לבצע עבודות ריתוך. בעייתיות זו מקורה, בין השאר, בהיצע הנמוך של הרתכים בישראל העומד ביחס הפוך לרמת הביקוש, דבר, המחייב פתרון ויפה שעה אחת קודם.

כיום, למרבה הפלא למעט שני תקנים ישראליים (ת"י 4295- "מיכלי לחץ" ות"י 4280 חלק 1- דודי קיטור צינורות אש") שהוכרזו כרשמיים, ולפיכך מטילים חובה (אמנם עקיפה) על שימוש ברתכים מוסמכים בלבד, אין כלל חובה ממקור אחר שיש בה כדי לחייב ביצוע עבודות ריתוך על ידי רתכים מוסמכים בלבד וכאלה שהסמכתם מותאמת לתהליך הריתוך אותו הם אמורים לבצע. יתר על כן, בריתוכים קריטיים כקונסטרוקציות וגשרים אין כיום חובה רגולטורית כלשהי לוודא שהרתך מאושר לתהליך הריתוך אותו הוא מבצע, דבר, שאינו עומד בשום קנה מידה מקביל בעולם ועל כך יש רק להביע צער עמוק.

שאלה אחת ברורה ניצבת בפנינו- האם כשאנו עוסקים בבטיחות אנו מעוניינים שאותם אלה המרתכים מבני פלדה בהם אנו שוהים או שמתחת להם אנו עוברים, כגון גשרים, מחלפים וכו', יהיו כאלה שנבחנו, נמצאו עומדים בדרישות ואושרו בסופו של יום כרתכים מוסמכים או חלילה, אנו מוכנים שכל אחד יחזיק בידית הריתוך, ייצור קשת ויבצע "ריתוך"?!

חובה עלינו לזכור, ריתוך איכותי משמעותו בטיחות. לעומת זאת, ריתוך מפוקפק מסכן בהכרח את בטיחות המשתמש והסביבה.

לא זו אף זו, מה באשר לבדיקתם של הריתוכים באמצעות שיטות בדיקה לא הורסות (NDT) ייעודיות? ו/או באמצעות בדיקות מכאניות הורסות? האם אין מקום שמעבדה מאושרת או מוסמכת תהא זו האחראית לביצוע הבדיקות וניתוחן, וזאת תוך הקפדה על יישום התקן הרלוונטי והעדכני החל על המוצר הנדון?!

גם אם נניח, באופן תאורטי, שאין חשיבות לסוגיות המאוד חשובות הללו, מה באשר לביצוע עבודות ריתוך בפיקוחו הצמוד של מפקח ריתוך מוסמך בלבד? האם לא הגיעה העת, לחייב זאת תוך קביעתם של כללים רגולטורים ברורים? האם העדר דרישה מנדטורית בתחום עבודות הריתוך אינה מצריכה קביעתה של תשתית נורמטיבית ולפיה תחויב הצבתו של גורם בלתי תלוי שיבטיח ביצוע עבודות ריתוך לפי התקן החל באופן מקצועי ואיכותיך? האם יהיה נכון להותיר את ההחלטה אם להסדיר את העמידה בדרישות החלות על אותו גורם סובייקטיבי, רוצה לומר האם להותיר את "החתול לשמור על השמנת"?! האם לא הגיעה העת להתנתק מתרבות הסמוך שכה מושרשת בהווי הישראלי שלנו?!

אם נמריא הרחק מכאן נמצא, כי בארצות המערב- ארה"ב ואירופה התרבות שונה. סביר להניח שגם שם נדרש לנקוט בפעילויות מתקנות לשדרג איכות הביצוע והפיקוח כאחד, אך יחד ודאי נהיר, כי קיימת תשתית רחבה ומסודרת של תקנים ובחלק מהמקרים אף נקבעו כללים רגולטורים ברורים, וזאת מאחר וברור לכל שריתוך לקוי, לא איכותי ולא מקצועי גורר בהכרח לכשל של המחבר ולעתים של המבנה כולו. עוד יובהר, כי בשנים האחרונות הורחבה התקינה ונקבע תקן בינלאומי ISO 3834 הכורך את כל הנושאים החשובים שהוזכרו לעיל, וקובע כללים ברורים המחייבים את המפעל להתארגנות מתאימה מבחינה איכותהבאה להבטיח את איכות ביצוע הריתוך ובחינתו על פי כללים מקצועיים ברורים. בדרך זו, ישנה תרומה ברורה להגברת בטיחות המבנים המרותכים מחד ולהבטחת בטיחות הציבור והסביבה בה הוא נתון, מאידך.

לסיכום, לנוכח האמור, לו אנו עדים בחיי היומיום ובפרט לנוכח תרבות הסמוך הישראלית אותה אנו מכירים ולפיה מה שאינו חובה הינו בגדר המלצה בלבד, נדרש לפעול מיד וללא דיחוי להסדרת הרגולציה המתחייבת בתחום הריתוך ולהבטיח בדרך זו את בטיחות הציבור ומניעת נזקים סביבתיים שלא לצורך.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אינג' עדי א. עציץ ואין לעשות במאמר, כולו או חלקו, שימוש כלשהו ללא קבלת רשותו הפורמלית מראש.