תמונה מצב מדאיגה ועקרונות לשיפור הקיים

כשלים בישראל

בשנים האחרונות אנו עדים בישראל למקרי כשל רבים ולרשלנות הנדסית התופסת לצערנו, נדבך חשוב ומרכזי בחיינו. קריסות חוזרות ונשנות של עגורני צריח ומתקני הרמה, כשלים באתרי בניה, כשלים של מבנים מרותכים, נפילתם של עמודי כדורסל ועוד- כל אלה גררו קיפוח חיים של עובדים ועוברי אורח תמימים מחד ולנזקים כבדים לרכוש, מאידך.

היכן משתמשים בריתוך?

בטכנולוגיית הריתוך משתמשים למעשה בכל מבנה כמעט, ובכלל זה בבניית מבנים רבים אשר כישלונם עלול לסכן חיי אדם, וזאת כפי שנוכחנו לגלות במס' אירועים קשים שאירעו בישראל. בין היתר ניתן למנות מבנים המשמשים למשרדים או מגורים- בעיקר כאלה בעלי שלד פלדה, גשרים, מבני פלדה גדולים המשמשים להצבתם של אביזרי תאורה באירועים המוניים, תחנות רכבת, במות ציבוריות, אצטדיונים ועוד כהנה וכהנה מבנים רבים אחרים.

כדוגמא ניתן למנות את התושבות המיועדות להנחת מעבה המזגנים, התלויות בקומות גבוהות מחוץ למבני המגורים, כך, שכשל באחד הריתוכים שלהם יכול להביא לנפילת מעבה המזגן ולגרימת אסון כבד ביותר.

מה קורה בארה"ב ובאירופה?

במדינות אירופה ובארה"ב מעוגנת הסמכתם של העוסקים במקצוע הריתוך ברגולציה המקומית (דירקטיבות אירופאיות), בתקנים ונהלים מקיפים המגדירים את רמת הידע והניסיון הנדרשים מכל העוסקים במקצוע הריתוך לרמותיו השונות.

בארה"ב למשל מוגדרים בעלי התפקידים הבאים:  רתך/מפקח ריתוך מסייע/מפקח ריתוך מוסמך/ מפקח ריתוך בכיר.

רמות הידע והניסיון הנדרשים מכל אחד מבעלי המקצוע הללו בארה"ב מעוגנות בנהלים ותקנים, כגון אלה של האגודה האמריקאית לריתוך ה- AWS, אשר אומצו על ידי מערכת התקינה הפדראלית- ANSI בארה"ב.

לצד האמור יובהר, כי התרבות המערבית אל מול התרבות הישראלית מהווה נדבך חשוב בכל הקשור ליישום הנדרש בתחום הריתוך. בישראל, למרבה הצער, לרוב מה שאינו רגולטורי ומחייב הנו בגדר המלצה בלבד, אף אם מדובר בפעילות המאופיינת באספקטים בטיחותיים מובהקים כבתחום הריתוך.

מה קורה בישראל?

בהשוואה לקיים בארצות המערב, בישראל המצב בכי רע, וכפי שיפורט להלן:

1. בהעדר רגולציה, איש "הישר" בעיניו יעשה.
2. הריתוך אינו מוגדר כמקצוע אלא נבלע, למרבה התמיהה ומסיבות הסטוריות, במקצוע המסגרות, וזאת על אף שמדובר בשני מקצועות שונים. הריתוך מוגדר בתקינה המערבית (וגם הישראלית) וזו קובעת כללים באשר להליך הסמכתו של הרתך, להליך הסמכתם של נהלי ריתוך ובבקרה ובפיקוח על עבודתו של הרתך באמצעות מפקח ריתוך מוסמך. עבודת המסגרות, לעומת זאת, אינה מצריכה עמידה בתקני הסמכה.
3. רפד הנו מקצוע מוכר על ידי המדינה, גנן הנו מקצוע מוכר על ידי המדינה, אך לעומתם, רתך המעורב בריתוך מבני פלדה, גשרים וציוד לחץ, אינו מוגדר כמקצוע מוכר על ידי רשויות המדינה.
4. רתך אינו נדרש להיות מוסמך בדומה לחשמלאי מוסמך, וזאת על אף מעורבותו בהקמת מבנים בעלי אספקטים בטיחותיים מובהקים.
5. התקן הישראלי ת"י 127 הדן בהסמכת רתכים אינו תקן רשמי.
6. לא קיים כיום תקן רשמי המגדיר את כישוריהם של מפקחי הריתוך לדרגותיהם השונות אלא תקן וולונטרי בלבד.
7. הדרישה לרתך מוסמך מופיעה בישראל, בעקיפין, בשני תקנים רשמיים בלבד- מיכלי לחץ (ת"י 4295) ודודי קיטור (ת"י 4280 חלק 1).
8. הוועדה הלאומית לריתוך בלשכת המהנדסים הסמיכה למעלה מ- 110 מפקחי ריתוך אך בהעדר רגולציה לא נעשה בהם שימוש ברוב רובן של עבודות הריתוך.
9. מכרזים ממשלתיים ופרטיים אינם דורשים בהכרח, ביצוע ריתוך על ידי רתכים מוסמכים ובפיקוח של מפקחי ריתוך מוסמכים בלבד!

התוצאה- חשש לסיכון חיי אדם ונזק לסביבה (דוגמאות):

1. בעבודות ריתוך רבות, בעלות היבטים בטיחותיים מובהקים, מועסקים רתכים לא מוסמכים.
2. במקרים רבים מועסק רתך מוסמך אחד ותעודת ההסמכה שלו משמשת את שאר הרתכים למרות שאינם מוסמכים.
3. אין חובת פיקוח סדיר של מפקחי ריתוך מוסמכים על עבודות הריתוך ולפיכך כל אחד נוהג כרצונו ובשורה התחתונה אין ביטחון באשר לחוזקו של המבנה המרותך ולעמידתו לאורך זמן בצורה בטוחה.
4. מי שמחזיק בתעודת רתך לא מקפיד לחדש את הסמכתו אחת לתקופה על פי הנדרש בתקנים הרלוונטיים.
5. רבים הם אלה העוסקים בעבודות ריתוך, מורכבות ככל שתהיינה, וזאת בלא שנבחנה מיומנותם לביצוע תהליכי הריתוך הנדרשים ואף לא הוסמכו פורמאלית כרתכים מוסמכים.
6. לרוב, גם כאשר הרתך מחזיק בידו תעודת רתך, מזמין עבודת הריתוך אינו יודע אם התעודה בתוקף, אינו יודע האם תהליך הריתוך על פיו נבחן הרתך הנו אותו תהליך הנדרש לביצוע בפרויקט, האם עבודות הריתוך המיועדות לביצוע מצויות במסגרת תחום ההסמכה של הרתך ועוד.

מה נדרש לעשות?

אנו רואים בהעלאת הרמה המקצועית בישראל ערך עליון וכפועל יוצא מכך חיוני  להבטיח שעבודות הריתוך בכל הרמות תבוצענה על ידי בעלי מקצוע עם הסמכה מתאימה, וזאת על מנת למנוע אסונות נוספים כתוצאה מכשל בריתוך.

1. נדרש להסדיר רגולציה מתאימה כחוק, תקנה או צו אשר יסדירו את נושא הריתוך בישראל.
2. נדרש לנקוט בפעילות מתקנת מערכתית אשר תבטיח שרק בעלי מקצוע אשר יעמדו בהצלחה במבחנים מתאימים המוגדרים בתקינה החלה,  ורק אלו שהנם בעלי רמת מקצועית נאותה, יועסקו בישראל בעבודות ריתוך.
3. נדרשת רגולציה מתאימה שתחייב שילובם של מפקחי ריתוך מוסמכים בכל עבודות ריתוך המבוצעות בישראל.
4. הסדרת מעמדה החוקי של הוועדה הלאומית לריתוך בלשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים בישראל.  הוועדה שזכתה להכרה בינלאומית בארה"ב (ארגון הריתוך האמריקני- AWS) ובאירופה (ארגון הריתוך הבינלאומי- IIW), מהווה מזה עשרות שנים גוף וולונטרי המורכב מטובי המומחים בישראל בתחום הריתוך, בין השאר, מהתעשייה ומהאקדמיה. מטרותיה לקדם את הרמה הטכנולוגית של הריתוך והתהליכים הנלווים לה בישראל. הוועדה פועלת בחסות לשכת המהנדסים והאדריכלים ומושבה בבית המהנדס בתל אביב.
5. ליצור ישות מוסדית ללימוד מקצועות הריתוך, כזאת שתזכה להכרת רשויות המדינה.
6. בתום כל אחת מתקופות ההכשרה כנ"ל, ייבחנו הרתכים ויוסמכו עפ"י התקן הרלוונטי, בחסות המדינה.
7. יצירת אופק לעוסקים בעבודות הריתוך- קביעת תוכנית הכשרה מדורגת לרתכים, קרי, רתך מתחיל, אומן ורב אומן ולאחר מכן לאפשר לרתכים מיומנים וותיקים להרחיב את השכלתם ולהשתלב בתחום פיקוח הריתוך.

© הכותב הוא מהנדס ועו"ד, מומחה הנדסי, מפקח ריתוך מוסמך, בודק מוסמך של ציוד לחץ מטעם "The American National Board" על פי דרישות התקינה האמריקנית ASME, בודק מוסמך של ציוד לחץ וריתוך מטעם ארגונים אירופאיים בלתי תלויים (Notified Bodies), מנכ"ל חב' איוויקס שירותי הנדסה, פיקוח וייעוץ בע"מ, יו"ר הוועדה הלאומית לריתוך בישראל (סקציה של ארגון הריתוך האמריקני AWS), מטעם לשכת המהנדסים והאדריכלים, יו"ר ועדת התקינה הטכנית לציוד לחץ ויו"ר  ועדת התקינה הטכנית לריתוך במכון התקנים הישראלי.