"אסון גשר המכבייה" – במהלך טקס פתיחת המכבייה ב-1997 ארעה טרגדיה שהכתה בהלם את כל הנוכחים ואת כל אלה שצפו במתרחש ממקום מושבם בישראל ובעולם: הגשר עליו צעדו המשלחות אל האצטדיון ברמת גן קרס אל תוך מי הירקון. מאות ספורטאים נפלו אל המים המזוהמים. 4 אוסטרלים נהרגו.
"אסון ורסאי" – במהלך אירוע שהיה אמור להיות משמח ומכונן התמוטטה רצפה באולם אירועים בירושלים. אירוע זה הכה בהלם את הציבור בישראל, משום שהיה מן החמורים שבאסונות הבנייה בתולדות המדינה, ומשום שתועד במצלמות וידאו ושודר לאחר מכן ברשתות טלוויזיה בארץ ובעולם.
אסון קריסת עגורן בהוד השרון (פברואר 2010)– על פי המדווח באמצעי התקשורת, נהג טרקטור ומפעילת המנוף פונו במצב אנוש לבית החולים "בלינסון", לאחר שעגורן קרס על בית עסק באזור התעשייה בנווה נאמן. הפצוע מת לאחר זמן קצר. אחד המבנים שנפגעו מזרוע המנוף מצוי בסכנת קריסה.

רשלנות מקצועית

אירועים אלה הינם אחדים מיני אסונות רבים אחרים שאירעו בישראל, על חלקם שמענו ועל חלקם לא נודע לנו וספק אם נשמע עליהם אי פעם. בכל אחד מאסונות כגון אלה יכול ויהא מעורב, בדרך זו או אחרת, מפקח ריתוך מוסמך, שפיקח על ביצוע העבודות, שייעץ לגורמים האחראים על המבנה, שהיה מעורב בתכנון המבנה וכיוצא באלה.
ודאי נהיר הוא, שכאשר מתרחש אסון כלשהו, כגון אלה האמורים, אך לא רק, החקירה לא יודעת גבולות. היא יכולה להגיע לכל אלה שהיו מעורבים בדרך כלשהי במבנה שקרס, וזאת בלא קשר למקור הכשל הישיר עצמו אלא גם לסוגיות נוספות הקשורות למבנה שקרס בעקיפין. עילת התביעה הנפוצה היא במקרה כזה, רשלנות מקצועית.
רשלנות מקצועית כוללת מגוון רחב מאוד של תביעות נגד בעלי מקצוע, בדרך כלל כנגד בעלי מקצועות חופשיים, בהם רופאים, מהנדסים, עורכי דין, רואי חשבון, קבלנים, סוכני ביטוח, מכונאים, יועצי השקעות, שמאים ונותני שירותים אחרים, אשר המוצר הסופי אותו הם מעבירים ללקוחותיהם מושתת על הידע והמיומנות המקצועית שלהם. תנאים לקיום עילת התביעה הם: התרשלות של בעל המקצוע, ונזק שנגרם כתוצאה ממנה.

שורש התביעה הוא בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, הקובע כי בעל מקצוע שלא נקט מיומנות וזהירות הנדרשות מאדם סביר העוסק במשלח יד זה – מתרשל. אם בגין אותה התרשלות ניזוק אדם אחר, שלגביו חלה חובת המיומנות והזהירות של בעל המקצוע (לרוב לקוחו) הרי שקמה לאותו אדם עילת תביעה בגין עוולת הרשלנות.
במילים אחרות, התנאים המצטברים לקיום עילה הם:

• חובת זהירות ומיומנות כלפי התובע
• הפרה של אותה חובה, על ידי פעולה מתחת לסטנדרט הפעולה של בעל מקצוע סביר בנסיבות אלו
• נזק מוכח או משוער
• קשר סיבתי בין ההתרשלות והנזק

מאחר וידע מקצועי ודרכי השימוש בו אינם גורמים הניתנים למדידה באופן ברור, אחד מתפקידיו של בית המשפט במקרה כזה, הוא להעריך – באמצעות קביעת אמות מידה- האם אותו בעל מקצוע שגרם לנזק פעל בצורה הנאותה ובמיומנות שיש לצפות לה מאותו בעל מקצוע, או שמא פעל בצורה שאינה עומדת בסטנדרט ההתנהגות הנדרש מבעל מקצוע כזה. לצורך כך יש צורך, לעתים קרובות, בחוות דעת מומחה המעידות על אותו סטנדרט ועל החריגה ממנו.
מפקח הריתוך העוסק במתן ייעוץ, בהכנת מפרטי ריתוך, בפיקוח על עבודות ריתוך המבוצעות במסגרת של פרויקטים חשובים (כפרויקט הגז הטבעי, גשר המיתרים בירושלים וכדומה), וכן בבחינת רתכים ובאישור תהליכי ריתוך מסוגים שונים, אינו מצפה בדרך כלל למצוא את עצמו או את יורשיו ניצבים על דוכן הנאשמים ו/או הנתבעים בבית המשפט בעקבות עבודתו המקצועית.

עד כה, לא ידוע על אירועים שבגינם נתבעו מפקחי ריתוך בתביעה פלילית או אזרחית. יחד עם זאת, מידי פעם – ולאחרונה יותר ויותר – אנו מוצאים מהנדסים במעמד נתבעים כאשר התביעה והדיון המשפטי מגיעים שנים רבות לאחר שהתכנון וביצוע הפרויקט הסתיימו. בעשור האחרון הוסמכו למעלה ממאה מפקחי ריתוך, וזאת כחלק מהמאמץ הכולל, אותו מרכזת הועדה הלאומית לריתוך בלשכת המהנדסים – אשר יש לי הכבוד והעונג לעמוד בראשה- להעלאת רמתו של מקצוע הריתוך בישראל ושדרוגו ועל מנת להבטיח שעבודות הריתוך בפרויקטים השונים המיושמים בארץ תעשנה ברמה מקצועית, איכותית ובטיחותית באופן שיש רק להתגאות בו. אך "אליה וקוץ בה", כמפקח ריתוך מוסמך ומנוסה אני קובע, שעובדה זו חושפת את מפקחי הריתוך אשר אצים רצים ומתרוצצים בין פרויקטים שונים ורבים בארץ לתביעות אפשריות של רשלנות מקצועית, לפיכך ישכילו מפקחי הריתוך אם יקפידו הקפדה יתירה בביצוע עבודתם שמא יכשלו, חלילה, במקום שרבים אחרים כשלו.

יובהר, שהנזק שבעטיו עלול מפקח הריתוך להיתבע, יכול להיגרם לאנשים שלא הכיר ושלא היו בקשרים חוזיים עמו. לדוגמה: הולך רגל שעבר ליד מבנה שקרס ושאת הפיקוח על עבודות הריתוך באותו מבנה ביצע מפקח ריתוך.
לפיכך, ככל בעל מקצוע, מוטלת גם על מפקח הריתוך חובה לפעול במסגרת מקצועו בזהירות סבירה ובמיומנות. חובה זו יכולה לנבוע מהתחייבות חוזית או מדיני הנזיקין. חובת הזהירות והמיומנות מותאמת לכל מקצוע לפי מאפייניו, קרי, המהות, הדרישה והמסגרת של המקצוע.

הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות: ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותו נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

וסעיף 36 שכותרתו "חובה כלפי כל אדם" קובע:
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".
מכאן שישנם שלושה יסודות בעוולת הרשלנות:
א. קיום חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע.
ב. הפרת החובה על ידי הנתבע.
ג. הנזק שנגרם לאדם אשר כלפיו היה המזיק חייב למלא את החובה.

תנאי מקדמי ליצירת עוולת הרשלנות היא גרימת הנזק. על התובע להוכיח את הנזק שנגרם, מידתו והיקפו. כמו כן, עליו להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של המזיק – דהיינו, להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשיו של מפקח הריתוך בענייננו, והנזק.
המבחן לקביעת ההתרשלות הוא: האם מפקח ריתוך סביר (בר דעת רגיל), אילו היה נתון במצבו של מפקח הריתוך – הנתבע, היה חוזה מראש כי במעשה שנעשה עלול להיגרם נזק לאותו אדם שנפגע בפועל והיה עשוי לנהוג כאשר נהג או לא.

מיהו מפקח הריתוך הסביר?

כפי שהבהרתי לעיל, כדי שתוכח רשלנות צריכה התנהגותו של מפקח הריתוך לסטות מרמת ההתנהגות של מפקח הריתוך הסביר.
הגדרת "מפקח הריתוך הסביר" היא למעשה קביעה של בית המשפט, וכפי שאומר הנשיא דאז השופט ברק בבג"צ 935/89 (פד"י מ"ד 2513): "הסבירות אינה עניין פרסונלי. היא עניין מהותי. לא סבירות של מקבל ההחלטה עושה את ההחלטה לסבירה, אלא סבירותה של ההחלטה עושה את המקבל אותה לאדם סביר. סבירותה של ההחלטה נקבעת על פי המשקל הפנימי הראוי שניתן לגורמים העיקריים המעצבים אותה".

הפרת "חובה חקוקה"

גורם נוסף לחיוב בנזיקין של בעל מקצוע הוא הפרת חובה חקוקה.
סעיף 63 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 קובע:
א. "מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק, אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".
ב. "לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".
חשוב להדגיש, שמצפים ממפקחי הריתוך שיהיה להם ידע בהוראות החוק ובתקינה הרלוונטית למקצועם, במידה כזו המאפשרת להם לבצע את עבודתם בצורה נאותה. כמו כן מוטלת על מפקחי הריתוך חובת השימוש בזהירות ובמיומנות לפי הפרקטיקה המקובלת בין מפקחי הריתוך הממוצעים באותה עת, ובלבד שפרקטיקה זו עומדת באמות המידה המינימליות הנדרשות והמצופות ממפקח הריתוך הסביר, תוך הקפדה על כללי האתיקה החלים על מפקחי הריתוך בארץ ובעולם. אי הקפדה של מפקחי הריתוך על הקבוע בחוק מחד, ועל כללי המקצוע הנדרשים מהם מאידך, יש בכך כדי להעמידם בסיטואציה בעייתית עד כדי סכנה להיתבע בתביעה אזרחית במקרה "הטוב" ולהיות מואשמים באשמה פלילית, חלילה, במקרה הגרוע.

על כך אמרו חכמינו ז"ל: "סוף מעשה במחשבה תחילה"

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אינג' עדי א. עציץ ואין לעשות במאמר זה, כולו או חלקו, שימוש כלשהו ללא קבלת רשותו הפורמלית מראש.