כשאנו מביטים סביבנו, מעלעלים בדפי העיתונות הכתובה או האלקטרונית או אולי מקשיבים לשיח כזה או אחר בטלוויזיה או ברדיו, אנו נותרים פעורי פה, מרימים גבה ולבטח חשים מבוכה. חלקנו הגדול עוצם עיניים, מיישר קו עם המציאות העגומה שהתהוותה בחצר הקדמית שלנו, פעם לא העזה לצוץ, אפילו לא בחצר האחורית, וממשיך הלאה. מעטים מאתנו, אלה הקרויים אבירי שלטון החוק, עדיין מסרבים להיכנע לתרבות הסמוך ועושים כל שלאל ידם כדי להילחם בתופעה קלוקלת זו- הרשלנות ההנדסית.

מדינת הייטק הכושלת בבטיחות היומיומית

בעידן שבו ישראל תופסת מקום של כבוד בתעשיית החלל הגלובלית, מייצרת טילים לטווחים ארוכים וקצרים ברמת דיוק כה מושלמת, תעשייתה כובשת את מירב תשומת הלב העולמית בתערוכות ביטחוניות בינלאומית שונות ומהווה אימפריה בתחום ההייטק והסייבר, עדיין אנו נאלצים להתמודד ביומיום עם רמות בטיחות השואפות, במקומות רבים, כמעט לאפס. מדובר במציאות שבה אנו קובעים שיאים חדשים של עשרות הרוגים בענף הבנייה, וישראל מקבלת מקום של כבוד מפוקפק כשיאנית, שעה שישנם בה בממוצע 13.2 הרוגים לכל 100 אלף מועסקים לעומת 5.87 "בלבד" באיחוד האירופי.

מבנה שקורס בעיצומו של קיץ ברמת החיל בתל אביב וגובה מחיר יקר, עגורני צריח שקורסים חדשות לבקרים בלב אוכלוסייה אזרחית ובסמיכות לגני ילדים, אופניים חשמליים שדוהרים על מדרכות המיועדות להולכי רגל ופוגעים בעוברי אורח תמימים, שריפה גדולה שפורצת בחוות מיכלי הדלק בבתי הזיקוק בחיפה, מעלית חיצונית המיטלטלת ברוחות חודש דצמבר, פוגעת בחלונות הזכוכית, מנפצת אותם ואלה ניתזים ארצה, עמודי כדורסל מסוכנים שמותקנים בבתי ספר, על אף ששלושה מקרי מוות נרשמו בשנים האחרונות בעקבות קריסתם- כל אלה ורבים אחרים נשטפו בלהט האירועים היומיומיים ונשכחו.

העובדה, כי מחדל קריסת הסל על הנער המנוח אלון רונן ז"ל, אשר נקטף בדמי ימיו, הגיע לפתחו של בית המשפט אך נסגר בהסדר טיעון הכולל העדר הרשעה של המעורבים, מחייבת אותנו להבין שאנו בבעיה ושהתפתחה בקרבנו תרבות נלוזה, המקבלת חיזוק עקיף מרשויות החוק, זו של העדפת הזול ושאינו איכותי על חשבון האפיק המקצועי, האיכותי והמציל חיים.

ומה באשר לרמת מומחיותו של המפקח/הבודק, זה הנתפש כמומחה ההנדסי, שאישר את המבנה? האם נבחנה מידת הכשרתו לכך? האם מעורבותו הייתה במסגרת מומחיותו? האם הוא מחזיק בתעודת הסמכה תקפה? מדובר בשאלות מהותיות שחייבות לחדד את הטשטוש הקיים בפועל, ערפול מיותר שלרוב קובע מי לחיים ומי למוות.

עבודות ריתוך בישראל

בישראל מבוצעים פרויקטים נרחבים, ובכללם: בניית תשתיות, מבנים ועבודות כלליות. כל אלו הינם מתקנים אשר מכילים עבודות מתכת רבות, מחוברים באמצעות ריתוך ומחייבים חוזק מבני מתאים ואיכות ריתוך המוגדרים בתקינה. מבין המתקנים המרותכים ניתן למנות: פרגולות מתכת אשר עלולות ליפול ולסכן את היושבים תחתן, תושבות למזגנים התלויים מחוץ לבניין, שהריתוכים בהן עלולים להיסדק עקב העומס הרב וליפול על עוברי אורח מגובה רב, תרנים לאנטנות או שלטי פרסום חוצות, סורגים במבני מגורים וכן קונסטרוקציות כבדות כגון גשרים, עמודים, גגות ועוד דוגמאות לרוב, בהן חוזק הריתוך הינו קריטי, בעל חשיבות עליונה בבטיחות המוצר וטומן בחובו סיכונים לחיי אדם ולרכוש.

 להקדים תרופה למכה

בישראל התפתחה תרבות השונה מזו המושרשת במערב. בשונה מאירופה, שבה אין פוסחים על אמות מידה מקצועיות על אף שאלה מוגדרות כוולונטריות, בישראל נדרש לתת להן מעמד מחייב, אחרת הן, ברוב המקרים, לא תיושמנה. העובדה שעדין ישנם פרויקטים רבים בישראל המוקמים ללא מעורבות של גורמי ביצוע- רתכים ומפקחי ריתוך- ישירים ועקיפים מוסמכים, חייבת להדיר שינה מעיננו.  הכתובת, לא רק שהיא על הקיר, אצבעות רבות כבר הופנו אליה שעה שחווינו כשלים רבים בחיי היומיום, ומתברר שהיא נותרה שם מיותמת כדי "להצדיק" לצערנו, אסונות נוספים.

כיצד אם כן, ניתן להגביר את המודעות ולעורר את הציבור מחד ואת מובילי המדיניות מאידך, למנוע את האסון הבא? האם ערכן הכספי של פעולות המניעה מתגמד יחסית לערכן של תוצאות האסון? האם ניתן לשדרג משמעותית את רמת הריתוך בישראל, זה המשמש כדי לחבר כל מבנה שאנו מכירים כיום? האם ניתן ליצור תרבות של בטיחות שאינה נופלת מזו שבמערב?

ובכן התשובה הנה חד משמעית כן!

נכון, אין מדובר בתחום אטרקטיבי, כזה שהופך לוויראלי ברשתות החברתיות ורותם את נציגנו בכנסת להילחם עבורו. מדובר ב"לא יותר" מבטיחות! בטיחותנו, בטיחות ילדנו, הגנה על הסביבה, שמירה על שלמות הרכוש ומניעת נזקים כלכליים כבדים. שומה עלינו להשכיל ולהפנים, שאם אין ברצוננו לקרוא על עוד מנוף שהתפרק באופן חלקי באתר בנייה, לשמוע כי שוטרים וכבאים נערכים לפינוי בניין סמוך מחשש לקריסה מלאה ושהעירייה הוציאה צו מנהלי להפסקת העבודה באתר לשלושים יום, בחשד לכשלי בטיחות נוספים, עלינו כחברה לעשות מעשה ולמנוע את האסון הבא.

פיקוח ריתוך מוסמך

עפ"י המקובל בעולם המערבי ובהתאם לכללי המקצוע המקובלים בתחום הריתוך נדרש לבצע עבודות ריתוך אך ורק בפיקוחו של מפקח ריתוך מוסמך. למפקח תפקיד מרכזי בהבטחת ביצוען הנכון של עבודות הריתוך. תפקידיו העיקריים הנם לוודא, עוד טרם בוצעה עבודת הריתוך, שקיימים נהלי ריתוך שאושרו על ידי גורם מוסמך מראש, שישנה התאמה בין תהליך הריתוך הנבחר לבין מתווה המחבר המיועד לריתוך בפועל, שהמחבר המיועד לריתוך הוכן בכפוף להוראות התכנון ושהרתך שנבחר לבצע את עבודת הריתוך מחזיק בתעודת הסמכה בתוקף המסמיכה אותו לבצע את עבודת הריתוך הנדונה.  על המפקח לוודא בתום עבודת הריתוך, כי המחבר שרותך אכן עומד בדרישות התקנים המחייבים.

אך בישראל רצון לחוד ומציאות לחוד. בפועל מצאנו, כי ברוב הפרויקטים לא שולבו בעבודות הריתוך מפקחי ריתוך מוסמכים, ואם היו "כאלה" הרי שלא החזיקו בתעודת הסמכה כמתחייב. לא אחת נמצא שקיימים במפעלים ובאתרי הביצוע פערי ידע מהותיים בכל הקשור לריתוך וגם אם הוצגו נהלי ריתוך מאושרים הרי שבינם לבין המבוצע בפועל לא היה כלל קשר.

יובהר, כי עד כה הוסמכו על ידי הוועדה הלאומית לריתוך בלשכת המהנדסים למעלה מ- 110 מפקחי ריתוך מוסמכים אליהם ניתן לפנות, לבקש שיציגו תעודת הסמכה בתוקף ולהעסיקם כמפקחי ריתוך. מדובר בהסמכה המוכרת על ידי ארגון הריתוך האמריקני (AWS), וזאת מתוקף הסכם הכרה הדדית שבין הצדדים.

הסמכת רתכים

רתך שלא הוסמך בצורה פורמלית אינו רתך מוסמך! אין דרך ביניים. אשר על כן, חל איסור מוחלט לאפשר לרתך כזה לבצע עבודות ריתוך. החובה חלה על הנהלת המפעל. על מנהל המפעל ו/או הקבלן להבטיח, כי רק רתכים מוסמכים פורמלית ייבצעו עבודות ריתוך. נדרש להחזיק בהישג יד את תעודת הרתך, להבטיח שהינה בתוקף ולוודא, טרם ביצוע הריתוך, שאכן קיימת התאמה מלאה בין תהליך הריתוך על פיו הוסמך הרתך פורמלית לבין זה המבוצע בפועל, וזאת בשים לב לתחומי ההסמכה המוגדרים בתעודת הרתך. בהעדר התאמה, אין להפעיל את הרתך באותה עבודת ריתוך וזה נחשב כרתך שאינו מוסמך!

למרבה הצער, לא אחת נמצא, שהופעלו בפרויקט רתכים שאינם מוסמכים או כאלה שהסתתרו מאחורי תעודת רתך השייכת לרתך אחר. מעת לעת נמצא שלא מופעלת בקרה לוודא שהרתך עובד ברציפות ולא נפגמה יכולתו לבצע ריתוך איכותי כמוגדר בתקן. עוד נמצא, כי כל עוד לא הועסק מפקח ריתוך מוסמך חיצוני, לא בוצעה בקרה אחר יישום נהלי הריתוך המאושרים, דבר, שיש לו השלכות ישירות מרחיקות לכת על איכות הריתוך, כשל המבנה ואסון אפשרי.

לסיכום

אם איננו רוצים להתעורר לבוקר רווי דיווחים שירתקו אותנו לאמצעי התקשורת, ונשמע על עוד עגורן שקרס בלב אוכלוסייה אזרחית, על עוד גשר שנפל ושיתק "חצי מדינה", על מבנה פלדה שהתמוטט וקבר תחתיו אזרחים ועל עוד גוף תאורה מסתובב שהיה תלוי על כבלי החשמל שלו, נפל והרג עוד אורחת באירוע שהיה אמור להיות משמח, שומה עלינו להקים קול צעקה ולהילחם למען בטיחותנו ובטיחות ילדינו. לא עוד לקבל דברים כהווייתם, לא עוד לסמוך על בעל המקצוע בצורה עיוורת ולא עוד לנהור כעדר שעה שהמלך עירום. מחובתנו לבקר את התהליך ולשאול שאלות, לדרוש את המומחה המחזיק בתעודת הסמכה בתוקף ולהפנים שהדרך הקצרה הופכת בסופו של יום לדרך הארוכה יותר, שעלותה אלפי מונים מעלות ההשקעה בפיקוח מוסמך על ביצוע הפרויקט.

וכמאמר חכמנו ז"ל: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

© הכותב אינג' עדי א. עציץ, עו"ד- מומחה הנדסי, מומחה לתקינה ורגולציה, מפקח ריתוך מוסמך, בודק מוסמך של ציוד לחץ מטעם מדינת ישראל ומטעם "The American National Board" על פי דרישות התקינה האמריקנית ASME, בודק מוסמך של ציוד לחץ וריתוך מטעם ארגונים אירופאיים בלתי תלויים (Notified Bodies), מנכ"ל חב' איוויקס שירותי הנדסה, פיקוח וייעוץ בע"מ, יו"ר הוועדה הלאומית לריתוך בישראל (סקציה של ארגון הריתוך האמריקני AWS), מטעם לשכת המהנדסים והאדריכלים, יו"ר ועדת התקינה הטכנית לציוד לחץ ויו"ר ועדת התקינה הטכנית לריתוך במכון התקנים הישראלי.