איך יתכן שמוצר העומד בדרישות האירופאיות נדחה כשהוא נבחן על פי הדרישות הישראליות?

מדוע עגלת ילדים שנבחנה ואושרה על ידי גוף אירופי על פי התקן האירופי נמצאת לא מתאימה על ידי מכון התקנים הישראלי, אשר בודק את אותו דגם עגלה לפי אותו תקן אירופי שאומץ כתקן ישראלי?

היאך קסדות מגן, המשמשות את התעשייה, מאושרות על ידי גופים אירופאים על פי התקן האירופי ומסומנות בשם המשווק, אשר נחשב על פי רגולציית האיחוד האירופי כ"יצרן", וזאת אף על פי שבפועל אותו משווק לא ייצר את הקסדות הללו במפעלו, אבל על פי התקן הישראלי המהווה אימוץ של אותו תקן אירופי, נדחות הקסדות הללו על ידי מכון התקנים עקב אי עמידה בדרישות התקן לעניין סימון היצרן?

כעובדה, יצרן ישראלי המעוניין לייצא את מוצריו לאירופה, מתקשה להבין את מהות הרגולציה האירופית המחייבת אותו. מאידך ובאותה נשימה ניתן לקבוע, על סמך ניסיון רב שנים, שגם יצרן או יצואן אירופי מתקשה להבין את הרגולציה והתקינה בישראל. השוני בין הרגולציה הישראלית לאירופית הוא מהותי. בישראל תקנים ישראליים המקבלים מעמד רשמי מתוקף הרגולציה הישראלית הם חד משמעיים ובבואה של מעבדה או כל גוף בודק לקבוע את מידת התאמתו של מוצר מסוים לאחד או יותר מסעיפי התקן עליהם לנקוט בשיטת המבחן של "Go/ Not Go", זאת אומרת שאין לאותם גופים שיקול דעת בבואם להחליט על מידת התאמת המוצר לדרישות. באירופה לעומת זאת, המצב שונה! גוף בודק אירופי (בשלב זה נסתפק בשם כללי זה) מצויד בשיקול דעת רחב בבואו לבדוק מוצר מסוים כדי להכריע בדבר מידת התאמתו לדרישות התקן. מופתעים? ובכן, לצורך הבנה עמוקה יותר של הסוגיות האמורות חשוב שנתחיל מהתחלה.

מערכת המשפט באיחוד האירופי

האמנות, החקיקות והפסיקות של האיחוד האירופי חוסות תחת השם "משפט האיחוד האירופי". מטרת העל אותה היתווה האיחוד האירופי הינה- ליצור אינטגרציה כלכלית, מדיניות ומשפטית של מדינות אירופה, וזאת באמצעות אמנות מכוננות עליהן חותמות המדינות החברות באיחוד ובכך נוצרת מערכת משפטית ייחודית בעלת אופי "על לאומי". משטר משפטי זה מעניק למוסדות האיחוד את הסמכות ליצירת וקבלת שני סוגי חוקים: תקנות (Regulations) ודירקטיבות (Directives). יובהר, כי מוסדות האיחוד יכולים לקבל גם החלטות (Decisions) המחייבות את מדינה מסוימת או פרט שאליהם הן מכוונות. לבד מהפן המחייב, רשאים מוסדות האיחוד לפרסם המלצות וחוות דעת, אשר אינן מחייבות את מדינות האיחוד, אך מנחות אותן.

האמנות המכוננות- מעין חוקה אירופאית

האמנות המכוננות נוסחו בנוסח המזכיר חוקה והן קובעות את הנורמות שעל פיהן יתנהל האיחוד. להלן האמנות:

אמנת פריז 1949- נוכח הקריאה להקמת "ארצות הברית של אירופה" הוקמה מועצת אירופה והונחה התשתית למוסדות הקהילה האירופאית (תוקפה פג ב 2002);

אמנת רומא 1957- שש המדינות המייסדות חתמו על שתי אמנות, הראשונה הקימה את הקהילה הכלכלית האירופית והשנייה הקימה את קהילת האנרגיה הגרעינית האירופית. בנוסף, נוצר "השוק המשותף", אשר בבסיסו: חופש תנועה של טובין, שירותים, בני אדם והון. במידה מסוימת, ויתרו מדינות האיחוד על ריבונותן לטובת יצירת ישות על לאומית, והכפיפו עצמן אליה;

אמנת מאסטריכט 1993- אחד התיקונים החשובים שהוכנסו בה כלל יצירת מנגנון ולוח זמנים אשר הובילו להקמת גוש האירו ב-2002;

אמנת אמסטרדם 1999- ביצוע רפורמה במבנה המוסדי הפוליטי של האיחוד לקראת הצטרפות גדולה של מדינות ממזרח אירופה; אמנת ניס 2003- תיקנה את האמנות הקודמות, וכללה הוראות מעבר. בנוסף, התאימה האמנה את המבנה והתפקוד של מוסדות האיחוד להרחבת האיחוד ב-2004;

אמנת ליסבון ("אמנת הרפורמה") 2009- משלבת בתוכה חלק מהרפורמות החדשות שהיו אמורות להיעשות באמצעות החוקה. אמנה זו יצרה כלים להידוק הברית והאינטגרציה בין מדינות האיחוד תוך שמירת אופיו העל לאומי של האיחוד ומטרתה "להגביר את יעילותו ואת הלגיטימיות הדמוקרטית של האיחוד, ולשפר את עקביות פעולותיו".

הנורמות המשפטיות (חקיקות המשנה) באיחוד האירופי

סוגי הנורמות המשפטיות נקבעו בסעיף  288 TFEU והן כוללות:

תקנות (Regulations)- תקנה הינה בעלת תחולה כללית ומחייבת במישרין במדינות האיחוד. אין צורך לקלוט את התקנה בדין הפנימי של המדינה החברה, אסור לשכתב אותה בחוק הלאומי והיא יוצרת זכויות וחובות למדינות וגם לפרטים בתוך המדינה.

הנחיות או דירקטיבות (Directives)- הדירקטיבות מחייבות את המדינות החברות מבחינת היעד והכיוון אבל מותירות בידי המדינות את אופן השגת התוצאה, וזאת בהתאם לדין הפנימי ולמבנה המוסדי של כל מדינה ובהתאם להעדפותיה הלאומיות. בניגוד לתקנות, לדירקטיבות אין תחולה ישירה. ישנו למעשה שלב ביניים של קליטת הדירקטיבה למשפט המדינות החברות אך משהסתיימה התקופה שבה היה על המדינה ליישם את הדירקטיבה והיא לא עשתה כן, יכול אזרח לאכוף הוראות מתוכה העומדות במבחני התחולה הישירה.

מאמר זה מהווה את הבסיס לשאר המאמרים שיובאו בהמשך, וזאת על מנת להבטיח את הבנת הרגולציה האירופאית בצורה רחבה יותר ואת מהות ההבדלים הקיימים בינה לבין זו הישראלית.  בדרך זו, ניתן יהיה, להעשיר את ידיעתנו בדרכנו לייצא טובין לאירופה או לייבאם ממנה.

החלטות ((Decisions)- בשונה מתקנות ודירקטיבות, להחלטה אין תחולה ישירה והיא מופנית לפרט, קבוצה או מדינה/ות מסוימות, אשר אותם היא מחייבת אך היא אינה מהווה חקיקה בעלת השפעה כללית

המלצות (Recommendations) וחוות דעת (Opinions)- נציבות האיחוד מוסמכת לנסח המלצות או לתת חוות דעת בנושאים שהאמנה עוסקת בהם אף אם היא לא מורה על כך במפורש. המלצות וחוות דעת אלה חסרות תוקף מחייב. בתי משפט מדינתיים חייבים להתחשב בהמלצות האיחוד בהחליטם במחלוקת המובאת בפניהם, בפרט כאשר ההמלצות מבהירות את פרשנות הדין המדינתי שאומץ כדי ליישמן.

לסיכום

מאמר זה מהווה את הבסיס לשאר המאמרים שיובאו בהמשך, וזאת על מנת להבטיח את הבנת הרגולציה האירופאית בצורה רחבה יותר ואת מהות ההבדלים הקיימים בינה לבין זו הישראלית.  בדרך זו, ניתן יהיה, להעשיר את ידיעתנו בדרכנו לייצא טובין לאירופה או לייבאם ממנה.

© הכותב הוא מהנדס ועו"ד, מומחה הנדסי, מפקח ריתוך מוסמך, בודק מוסמך של ציוד לחץ מטעם "The American National Board" על פי דרישות התקינה האמריקנית ASME, בודק מוסמך של ציוד לחץ וריתוך מטעם ארגונים אירופאיים בלתי תלויים (Notified Bodies), מנכ"ל חב' איוויקס שירותי הנדסה, פיקוח וייעוץ בע"מ, יו"ר הוועדה הלאומית לריתוך בישראל (סקציה של ארגון הריתוך האמריקני AWS), מטעם לשכת המהנדסים והאדריכלים, יו"ר ועדת התקינה הטכנית לציוד לחץ ויו"ר  ועדת התקינה הטכנית לריתוך במכון התקנים הישראלי.