צוברי גפ"מ מהווים מזה שנים מהדורה משודרגת של מיכלי הגפ"מ הניידים בקיבול של 26.2 ו- 108 ליטר ומשמשים לאחסון של גז פחמימני מעובה (גפ"מ), המוכר לנו הצרכנים כגז בישול. אנו צפויים לראות צוברי גפ"מ בקיבול של 500, 1000, 1400 ו- 2000 גלון (ישנם גם צוברים גדולים יותר המשמשים בתעשייה), רובם מיועדים להטמנה בקרקע וחלקם מהווים צוברים על קרקעיים. צוברי הגפ"מ מיועדים לספק את תצרוכת הגז הביתי של מבנה מגורים הכולל מס' רב של דיירים. זאת להבדיל ממיכלי הגפ"מ המשמשים בדרך כלל צרכנים בודדים.

צוברי הגפ"מ מיוצרים בארץ אך קיים גם ייבוא סדיר לישראל וחברות הגז הישראליות מהוות צרכן עיקרי שלהם ומהווים אף הבעלים של הצוברים הללו.

צובר הגפ"מ מהווה בעיקרו גוף גלילי בעל ריתוך אורכי, שיכול לכלול מספר גלילים כפונקציה של קיבולו, ואלה מחוברים זה לזה בריתוך היקפי, וכן שתי כיפות, בדרך כלל חצי כדוריות (Hemi Spherical), המרותכות לגוף הגלילי הסמוך להן בריתוך היקפי.

יובהר, כי הריתוך האורכי והריתוכים ההיקפיים בין הגלילים הינו ריתוך המוכר לנו כריתוך השקה (Butt Weld) ללא פס גיבוי וריתוכי הכיפות לגוף הגלילי הסמוך להם מהווה אף הוא ריתוך השקה, אך בגלל צורת שפת הכיפה, מדובר בריתוך השקה עם פס גיבוי.

צוברי הגפ"מ מחויבים לעמוד בדרישות התקן הישראלי הרשמי ת"י 4295- "מיכלי לחץ" וזה מפנה למספר תקנים זרים, כגון: ASME VIII DIV. 1, AD 2000, EN 13445.  היצרן הוא זה אשר קובע לפי איזה תקן זר הוא ייצר ובלבד שיהא זה אחד התקנים אליהם מפנה ת"י 4295, כאמור. צוברי הגפ"מ נבדקים בשלב התכנון, שלב הייצור וכן בבדיקות סופיות, וזאת טרם קבלת אישור לשיווקם בישראל.

יובהר, כי צוברי הגפ"מ מיועדים להכיל גז (תערובת של בוטן פרופאן בריכוז מוגדר), שלחץ התכנון שלו 17 בר ולחץ הבדיקה שלו 25.5 בר.

במסגרת מאמרי זה אביא מקרה של צוברי גפ"מ שכשלו פעמיים בריתוכם במהלך הטיפול התקופתי בהם בישראל ואנתח את הגורמים שיכול והביאו אותם עד כדי כשל מחד, ואיך ניתן להימנע מכשל כזה, מאידך. זאת בשים לב לסיכונים הרבים הגלומים בו עקב היותו קולט של גז בלחץ עבודה של 17 בר.

המשך בקרוב….